<h1>צרור החיים הדרך הראשון סימן ג'</h1>
<h2>דף מו.</h2>
וקודם שילך לבית הכנסת יפנה. כדגרסינן בפרק היה קורא בתורה [ברכות ט"ו ע"א] כל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ואחר כך יטול את ידיו ואחר כך יניח תפילין ויקרא קרית שמע ויתפלל ויברך על נטילת ידים. ואם ינקה את ידיו אפילו בעפר כשאין לו מים, גרסינן בפרק היה קורא א"ל ההוא מרבנן לרבא חזי מר האי צורבא מרבנן דאתי ממערבא ואמר מי שאין לו מים ליטול יקנח ידיו בצרור או בעפר או בקיסמית. אמר ליה שפיר קאמ'. מי כתיב במים, בנקיון כתיב (תהלים כ"ו, ו') בכל מידי דמנקי. ושמעתי למורי הר' פרץ ז"ל שברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לנקות את הידים. ואם צריך אדם לחזר אחר מים הא אמרי' לייט רב חסדא אמאן דמהדר אמיא בעידן ק"ש. ויש ספרים דגרסינן הני מילי לקרית שמע אבל לתפלה בעינן למהדר. ופיר' מורי הרשב"א כי הטעם משום דקריאת שמע דאורייתא לא החמירו עליו לחזר אחר המים כמו שהקלו בה לגבי בעל קרי, לפי שאין דברי תורה מקבלים טומאה. אבל לתפילה החמירו ולא הוי טעמא משום דזמן ק"ש קבוע, דא"כ לתפלה של שחר זמן קבוע הוא עד ארבע שעות. ודעת התוספות דבין לתפלה בין לק"ש לא יחזור אחר המים ולא גרסי' אינהו והני מילי לקריאת שמע וגו'. ומה שאמ' בפסחים לתפלה עד ד' מילין, היינו להתפלל בעשרה אם הולך בדרך ושמע שיש מקום שיש בו עשרה ילך ד' מילין יותר. ודעת רת"ם ז"ל התם ביומא בריש פרק אמ' להם הממונה (ל', א') כי המשתין מים בלבד אם אינו משפשף הניצוצות הניתזות ברגליו אינו צריך נטילת ידים, ואם שפשף צריך ליטול ואין צריך לברך עליהם, מידי דהוה אנגע ידו במקום הטינופת. ויש שאומרים כי לקטנים יברך אשר יצר בלבד ולא על נטילת ידים, ולגדולים על נטילת ידים ואשר יצר.
